SHIPPMENT : Shipp
worldwide via registered airmail is $ 25 .Will be shipped
inside a highly protective packaging. Handling
around 5-10 days after payment.
Yosef Tzvi Dushinsky (1867 – 17 October 1948),[1] also known as the Maharitz, was the first Rebbe of Dushinsky and Chief Rabbi (Gavad) of the Edah HaChareidis of Jerusalem.
Early life
Dushinsky was born in Paks, Hungary, to Yisroel and Sara Elka Dushinsky.[2] He was a disciple of the author of Shevet Sofer, one of the grandchildren of the Chassam Sofer.
After his marriage to Sheindel,[2] the daughter of Rabbi Mordechai Winkler, author of Levushei Mordechai, Dushinsky became the Chief Rabbi in Galanta, Slovakia. In an epidemic during World War I, his wife died, leaving no children. He subsequently remarried Esther Neuhaus, daughter of Rabbi Yoel Tzvi Neuhaus. He relocated to the town of Chust to assume the position of Chief Rabbi. In 1921, his only child, Yisroel Moshe, was born.[2]
Move to Jerusalem
Graves of the First Dushinsky Rebbe, Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky (foreground) and his son, the Second Dushinsky Rebbe, Rabbi Yisrael Moshe Dushinsky (background), in the Shaare Zedek Cemetery, Jerusalem.
In 1930, the Dushinsky family moved to the British Mandate of Palestine, settling in Jerusalem. Shortly after in 1932 came the death of the Chief Rabbi and founder of the Edah HaChareidis, Rabbi Yosef Chaim Sonnenfeld. Dushinsky was appointed as his successor. He founded a community of Hungarian Jews in Jerusalem, affiliated with the Perushim section of the Edah HaChareidis. This community gradually developed into a Hasidic dynasty, which is today headed by his grandson, who was named after him.
Dushinsky was known for his strong opposition to Zionism, and spoke to the newly formed United Nations against the creation of the Zionist State.
In fall 1948 Dushinsky was hospitalized in the Shaarei Zedek Hospital on Jaffa Road under the care of Dr. Moshe Wallach, director-general of the hospital. He died on the eve of Sukkot 1948 and was buried in the small cemetery adjacent to the hospital, which was used as a temporary burial ground during the 1948 Arab-Israeli War when the Jewish cemetery on the Mount of Olives was inaccessible.[3] He was succeeded by Rabbi Zelig Reuven Bengis as Chief Rabbi of the Edah HaChareidis, and by his son, Rabbi Yisroel Moshe Dushinsky, as leader of the Dushinsky Hasidim, which would under the latter's leadership turn into one of the newest Hasidic dynasties.
Publications
His Torah commentaries have been published in the Toras Maharitz series.
Maalot Harav Dushinsky
The Jerusalem Municipality sought to honor Dushinsky after his death with the naming of a street, but his son refused for fear that any Shabbat desecration that occurred on the street (e.g. the driving of cars on the Shabbat) would cause pain to his father's soul. After many requests, his son agreed to the naming of a passageway of stairs in the Pagi (Sanhedria) neighborhood after his father, since cars could not access this path.[1]
Rebbes of Dushinsky
Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky (1867–1948)
Rabbi Yisroel Moshe Dushinsky (1921–2003), son of Yosef Tzvi Dushinsky
Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky, son of Yisroel Moshe Dushinskyהרב יוסף צבי דושינסקי (בכתיב מיושן: דושינסקיא, מכונה: מהרי"צ דושינסקי, כ"ה בתמוז ה'תרכ"ז, 28 ביולי 1867 – י"ד בתשרי ה'תש"ט, 17 באוקטובר 1948) היה רבן של הערים גלנטה וחוסט בהונגריה, וגאב"ד 'העדה החרדית' בירושלים, פוסק וראש ישיבה.
ביוגרפיה
בהונגריה
נולד בעיירה פאקש שבהונגריה לרב ישראל דושינסקי. היה תלמידו של רבי שמחה בונם סופר, רבה של פרשבורג, ושל רבי משה פולק, רבה של בוניהד. על נעוריו מסופר כי כאשר נסע לישיבת פרשבורג עם ידיד נעוריו הרב מרדכי אליעזר אהרנגרובר, ליוו אותם טובי העיר פאקש.[דרוש מקור]
נשא את בתו של רבי מרדכי יהודה לייב וינקלר, רבה של מאד. בשנת ה'תרנ"ה 1895[1] נתקבל לכהן כרבה של גלנטה, שם הקים ישיבה גדולה. בשנת ה'תרפ"א עבר לכהן כרבה של חוסט, שם התקיימה ישיבה מהגדולות בהונגריה. באלול ה'תרס"ד (1904) חתם על כרוז שהתנגד בחריפות לציונות ולניסיונותיה הראשונים לחדור להונגריה[2].
במרץ 1932 (ה'תרצ"ב) הגיע לארץ ישראל לביקור, במהלכו פגש את הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשון של העדה החרדית - שעדיין השתייכה לאגודת ישראל, והייתה הסניף הירושלמי שלה. כעבור מספר ימים נפטר הרב זוננפלד, והרב דושינסקי השתתף בהלווייתו ואף נשא הספד[3]. כעבור כחצי שנה, בספטמבר 1932, החליט ועד העיר האשכנזי להזמינו לכהן כרב העדה החרדית במקום הרב זוננפלד, למורת רוחם של אחרים ב'עדה', שהעדיפו את הרב יואל טייטלבוים[4], וחלק מהחסידים שהתנגדו ל דושינסקי בשל היותו מתנגד[5]. התנגדות נוספת הובעה עקב העדפת רב מהונגריה על פני רבני ירושלים[6].
בארץ ישראל
בז' באלול ה'תרצ"ג (29 באוגוסט 1933) עלה מהונגריה לארץ ישראל[7] יחד עם חלק מתלמידיו, והקים בירושלים ישיבה שנקראה "בית יוסף צבי" על שמו[8]. בישיבה זו לימד בעצמו תנ"ך לתלמידים, בניגוד למקובל בישיבות.
היה בין ראשי אגודת ישראל בארץ ישראל. בשנת 1934 היה שותף לגיבוש רשימה יהודית מאוחדת לבחירות לעיריית ירושלים, הוא צוטט כאומר שאילו גר ברחביה היה מצביע עבור יצחק בן-צבי, נציג הרשימה המאוחדת במקום[9]. הרב דושינסקי חפץ להשתתף בהלווית הרב אברהם יצחק הכהן קוק ב־1935, אך הדבר נמנע בשל התנגדות קיצוני ירושלים שהשתמשו בכח[דרוש מקור].
בדצמבר 1936 העיד בפני ועדת פיל בראש נציגות אגודת ישראל וועד העיר האשכנזי, יחד עם משה בלוי, יצחק ברויאר וזאב שיין. הרב דושינסקי דיבר על הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וציפייתו הארוכה לגאולה וציין: "כל חלקי עם ישראל ראו עצמם כבני ארץ ישראל וציפו לגאולה למען יוכלו לחזור אליה, והצהרת בלפור באה לאפשר להם זאת". עם זאת אמר: "אנו מצווים לא לכבוש אותה בכח ולא להשתלט על אחרים". בשם "עם התורה" ביקש הרב דושינסקי שלא תוטל שום מגבלה על העלייה ורכישת קרקעות בארץ ישראל[10].
באלול ה'תרצ"ז (1937), השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שהתקיימה במרינבד שבצ'כוסלובקיה, ונמנה כחבר במועצת גדולי התורה.
התנגד לשותפות עם הוועד הלאומי וכנסת ישראל, וקרא ליציאה מאורגנת מגופים אלו. כן התנגד למגבית כופר הישוב, ולרכישת בשר ממערכת השחיטה שתחת הרבנות הראשית.
בשלהי 1942, התנגד להשתתפות באירוע צום ותפילה בבית הכנסת החורבה, שאורגן על ידי האדמו"ר מגור בשיתוף עם כנסת ישראל והרבנות הראשית, על רקע הידיעות שהתפרסמו על השואה, וזאת מתוך התנגדות לשיתוף פעולה עם גופים ציוניים וחילונים. תחת זאת הכריז על עצרת צום ותפילה נפרדת. התנגדות זו יוחסה להשפעתם של אנשי קבוצת נטורי קרתא, והיא ומקרים נוספים, וגם ויכוחים בין אנשי היישוב הישן לעולים מחו"ל, הובילה למשבר פנימי מתגלגל בתוך אגודת ישראל. בסופו של דבר, בשנת ה'תש"ד (1944) נפרדו דרכיהן של אגודת ישראל והעדה החרדית, בתוכה התחזקה השפעת נטורי קרתא[11]. בעקבות הפירוד ירדה השפעתו של הרב דושינסקי והצטמצמה לעדה החרדית. הוא הביע הסתייגות מחיבורן של קינות חדשות על חורבן יהדות אירופה[12], ועל חוסר הפעולה מצד החברה החרדית בעשייתה בארץ ישראל: "הרבה נקודות היישוב וכמה מבצרים חזקים נפלו בידי מפירי קודש, וכמה ילדי ישראל נאבדו ליהדות על ידי שהבניין נעשה על ידי אנשים שנתרחקו ממסורת ישראל"[13].
ב־1946, בזמן פעילות ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, שלחה הוועדה המדינית של העדה החרדית תזכיר לוועדה, והרב דושינסקי צירף מכתב נוסף מטעמו.
ב־1948 חתם על הסכם שנערך בין הרבנים הראשיים, הרב יצחק אייזיק הרצוג, והרב בן ציון חי עוזיאל, וראשי ישיבות בירושלים, לבין המפקד לשירות העם, לפיו בני הישיבות פטורים משירות צבאי, ונוכח קרבות מלחמת העצמאות יעברו חלקם אימונים קצרים בלבד וחלקם ישמרו כמה ימים בחודש, ובשאר הזמן ילמדו. את מי שהתנגדו להסכמות אלו מטעמים קנאיים האשים באהדה לציונות[14]. לאחר מספר ימים הוציא, לבקשת שלטונות הצבא, גילוי דעת בו קרא לציבור להצטרף לעבודת הביצורים בימות החול[15], במהלך העבודות הגיעו לבקשו להתיר עבודות ביצורים אף בשבת מטעמי פיקוח נפש, אולם הוא סירב להצטרף להיתר שניתן על ידי הרב הרצוג בטענה כי אין מדובר בפיקוח נפש שהתעורר בשבת, אלא בדחיית עבודות שיכלו להיעשות בימות החול, וטען כי אם אין די נשק כנגד האויב, עבודת הביצורים היא "דבר מועט"[16]. עם זאת כשבאחת השבתות נצפו כוחות צבא ירדנים מתקרבים לכיוון ירושלים, פורסם בשם הרב דושינסקי, כי יש לצאת בשבת לחפור תעלות הגנה, אולם במהלך ההתארגנות הירדנים נסוגו וגיוס החירום בוטל[17].
הרב דושינסקי נפטר בערב סוכות ה'תש"ט, ונקבר בבית העלמין שערי צדק בירושלים.
זכרו מונצח ברחוב מעלות דושינסקי בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים.
תלמידיו
הרב ישראל חיים הירש - רבה של בילקא ולימים האדמו"ר מבאד-אישל בירושלים.
הרב דוד שלמה אייכלר - לשעבר יו"ר העדה החרדית האשכנזית בירושלים.
הרב ברוך מילר - ראש כוללים בקריית יואל בניו-יורק.
משפחתו
הרב דושינסקי נישא לאסתר (נפטרה בשנת תשל"ב). בנם יחידם הוא הרב ישראל משה דושינסקי, ששימש גאב"ד העדה החרדית בירושלים, וראש הישיבה והקהילה אחרי אביו (בימיו קיבלה הקהילה צביון חסידי יותר).
ספריו
צאן יוסף, ארשיווא ה'תרצ"ג. (באתר היברובוקס).
עוד יוסף חי, ירושלים ה'תש"י. (באתר היברובוקס).
תורת מהרי"ץ, חמישה כרכים על התורה (על בראשית, ירושלים ה'תשט"ז; על שמות, ירושלים ה'תשכ"ט; על ויקרא, ירושלים ה'תשכ"ה; על במדבר, ירושלים ה'תשכ"ט; על דברים, ירושלים ה'תשל"ח. באתר היברובוקס).
תהילות מהרי"ץ, על תהילים, ירושלים ה'תשל"ג.
שו"ת מהרי"ץ, שני כרכים, ירושלים ה'תשל"ה (חלק א, וחלק ב, באתר היברובוקס).
חידושי מהרי"ץ, על כמה ממסכתות הש"ס (חלק א - למסכת ברכות, ירושלים ה'תשמ"ה; למסכת פסחים, ירושלים ה'תשנ"ט. באתר היברובוקס).
מעט צר"י, ענייני חנוכה, ירושלים ה'תשנ"ג.
הגדת מהרי"ץ, פירוש על הגדה של פסח, ירושלים ה'תשנ"ו.
דרשות מהרי"ץ, ארבעה כרכים (לחנוכה - חלק א, וחלק ב, ירושלים ה'תש"ס; למועדי השנה, ירושלים ה'תשס"ב; לז' אדר, ירושלים ה'תשס"ג. באתר היברובוקס).
לקריאה נוספת
'דושינסקי, יוסף צבי', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 158. (הספר בקטלוג ULI)
עוד יוסף חי - תולדות וקורות, הנהגות והדרכות, אגדות דרשות ושיחות. נכתב על ידי אחיו הרב משה מרדכי דושינסקי, ותלמידו הרב יהושע סג"ל דייטש. ירושלים ה'תש"י. (באתר היברובוקס)
בית יוסף להבה - תולדות מהרי"ץ, קורות חייו. אברהם נתן סופר, גבריאל חיים צבי נויפלד ושמעון אופמאן. הוצאת איחוד מוסדות מהרי"ץ, ירושלים ה'תשנ"ג. (באתר אוצר החכמה)
קישורים חיצוניים
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף צבי דושינסקי בוויקישיתוף
שעה אחת עם רבה של אגודת ישראל, דואר היום, 10 באוקטובר 1933
נפטר הרה"ג ר' יוסף צבי דושינסקי זצ"ל, הצופה, 19 באוקטובר 1948
אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יוסף צבי דושינסקי זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 24, באתר היברובוקס
משה ארנוולד, הרב יוסף צבי דושינסקי זצ"ל והמדינה שבדרך, "המעיין" ניסן תשע"ה, ישיבת שעלבים
מנדי גרוזמן, מסמך בן 70 שנה מעורר סערה בחברה החרדית, 15 באוגוסט 2017, nrg
יוסף צבי דושינסקי (1868-1948), דף שער בספרייה הלאומית *****Dushinsky is one of the few Hasidic dynasties not named after the place where it originated; instead, it is named after the rebbe's surname. It is relatively new, and became a dynasty in Jerusalem, where it is centered today. Unlike other Hasidic groups, it does not originate from a Hasidic background, but from the talmidim (students) of Moses Sofer.
Yosef Tzvi Dushinsky (1865-1948), the Maharitz
Grand Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky, (1865-1948)
Main article: Yosef Tzvi Dushinsky (first Dushinsky rebbe)
The founder of the Dushinsky dynasty was Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky, son of Rabbi Yisroel Dushinsky. He was a disciple of Rabbi Simcha Bunim Sofer (Shevet Sofer), one of the grandchildren of the Chasam Sofer.
After his marriage to the daughter of Rabbi Mordechai Winkler, author of Levushei Mordechai, Rabbi Dushinsky became the chief rabbi in Galanta, Slovakia. In an epidemic during the First World War, his first wife died childless, and he subsequently remarried Esther Neuhaus, daughter of Rabbi Yoel Tzvi Neuhaus. He relocated to the town of Chust, where he assumed the position of chief rabbi. In 1921, his only child, Yisroel Moshe, was born.[1][2]
In 1932, Dushinsky and his son visited Mandatory Palestine. The chief rabbi and founder of the Edah HaChareidis, Rabbi Yosef Chaim Sonnenfeld, leader of the Haredi community of Jerusalem, died a few days later, and Dushinsky delivered one of the hespedim (eulogies) at the funeral. After his return to Chust, he was prevailed upon to succeed Sonnenfeld as Rav of Jerusalem. He and his family, together with 25 students,[3] immigrated to Palestine on August 28, 1933.[4] Dushinsky founded a community of Hungarian Jews in Jerusalem, affiliated with the Perushim section of the Edah HaChareidis.
Dushinsky was known for his strong opposition to Zionism, and spoke to the newly formed United Nations against the creation of the Zionist State. Rabbi Dushinsky died on the eve of Sukkos, 14th of Tishrei 1948, shortly after the founding of the State of Israel. He was succeeded by Rabbi Zelig Reuven Bengis.
Books written by him, or based on his work, include:
Shut Maharitz (halachic responsa)
Toras Maharitz (Chumash commentary)
Chiddushei Maharitz (Gemara commentary)
Yisroel Moshe Dushinsky (1921-2003), the Maharim
Main article: Yisroel Moshe Dushinsky
Rabbi Yosef Tzvi's only son, Yisroel Moshe, inherited his father's position as Grand Rabbi of the Dushinsky community, and in turn also became the Chief Rabbi of the Edah HaChareidis. Under his leadership, the Dushinsky community was steered towards Hasidut. Rabbi Yisroel Moshe died in 2003; he was succeeded as Chief Rabbi of the Edah HaChareidis by Rabbi Yitzchok Tuvia Weiss and as Grand Rabbi of Dushinsky by his son, Rabbi Yosef Tzvi.
Dushinsky today
This section does not cite any sources. Please help improve this section by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed. (November 2007) (Learn how and when to remove this template message)
A student of Yisroel Moshe, Rabbi Avrohom Yitzchok Ulman is one of the members of the Rabbinical Court (Badatz), which leads the Edah HaChareidis. He also leads his own beth din
In 2005, a synagogue which seats hundreds was inaugurated behind the old building on Shmuel HaNavi Street. The main synagogue is only used on Shabbos and holidays; on weekdays, a complex of four smaller synagogues (shtiblach) in the basement of the building are used. The old synagogue, on the first floor of the old building, is now used for the tishen celebration.
Rebbe Yosef Tzvi Dushinsky appointed his younger brother, Mordechai Yehuda Dushinsky, as rabbi of the Dushinsky community in the all-Haredi Beit Shemesh neighbourhood of Ramat Beit Shemesh Bet. Aside from the Dushinsky communities in Jerusalem and Ramat Beit Shemesh, there are also smaller communities in Manchester, Elad, in New York's Boro Park district, and in London. In 2007, new Dushinsky synagogues were built in London and in the Williamsburg section of Brooklyn, New York, and building began for a new Talmud Torah in Ramat Beit Shemesh Bet, in addition to the newer synagogue there. There are also Dushinsky Hasidim in Antwerp; however, there is no specific Dushinsky synagogue there.
Dushinsky customs
Dushinsky has several special minhagim (customs), in things such as the style of dress and the nusach (rite) used, called nusach Maharitz, a mix of Ashkenazi and Sephardi.
Regarding Zionism, the book Vayoel Moshe, written by Rabbi Joel Teitelbaum of Satmar, was recommended by both the previous rebbe and Avrohom Yitzchok Ulman when a new edition was printed in 2002.
Lineage of the Dushinsky dynasty
Yosef Tzvi Dushinsky
(1865-1948)
The Maharitz
Yisroel Moshe Dushinsky
(1921-2003)
'The Maharim
Yosef Tzvi Dushinsky
Dushinsky Rebbe of Jerusalem Mordechai Yehudah Dushinsky
Rav of Dushinsky community in Ramat Beit Shemesh
References
Yisroel Moshe Dushinsky (Hebrew: ישראל משה דושינסקי) (December 22, 1921 – March 26, 2003)[1] also known as the Maharim, was the second Rebbe of the Dushinsky Hasidic dynasty of Jerusalem, Israel. He assumed the leadership of the Hasidut at the age of 28 upon the death of his father, Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky, founder of the dynasty.[2] He was also a member of the rabbinical court of the Edah HaChareidis for over 40 years, completing his tenure as the seventh chief rabbi of the Edah HaChareidis from 1996 to 2003.[3]
Early life
Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky, founder of the Dushinsky Hasidic dynasty
Yisroel Moshe Dushinsky was the only child of Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky and his second wife, Esther Neuhaus.[4] His father was over 50 years old at the time of his birth.[5] Yisrael Moshe was born in Chust, Ukraine, shortly after his father began serving as Rav of that city.[1] He was named after his paternal grandfather, Yisroel, and his great uncle, Rabbi Moshe Schick (the Maharam Schick).[1]
His father was very attached to him and brought him along when he visited Torah leaders of the era. During Adar 1932, the ten-year-old Yisroel Moshe accompanied his father on a visit to Mandatory Palestine, where they brought mishloach manot to the Jerusalem sage, Rabbi Yosef Chaim Sonnenfeld, who was on his deathbed. Sonnenfeld, who died a few days after this visit, blessed Yisroel Moshe with arichas yomim (long life).[1]
The next year, Yisroel Moshe, his parents, and 25 of his father's students[6] immigrated to Mandatory Palestine, arriving in the port of Jaffa on the ship Italia on August 28, 1933.[7] Yisroel Moshe attended Talmud Torah Shomrei Hachomos.[1][5] After his bar mitzvah, he began studying at his father's yeshiva,[1] Yeshiva Beis Yosef Tzvi, which the latter had established on Shmuel HaNavi Street in Jerusalem.[6] He later studied for rabbinical ordination under Rabbi Hanoch Padwa and Rabbi Eliezer Brand.[1]
He married the daughter of Rabbi Dovid Yehoshua Gross.[1] The couple had two sons, Yosef Tzvi and Mordechai Yehuda, and two daughters.[1]
Rosh yeshiva and rabbinical leader
After his marriage, his father asked him to begin delivering shiurim (Torah lectures) in the yeshiva. He was 28 years old when his father died in 1948. He took over the administration of the yeshiva and built it into a large Torah institution enrolling thousands of students.[1] Every day after the conclusion of the morning prayers, still wearing tallit and tefillin, he would deliver a shiur on the Shulchan Arukh and its commentaries.[5]
Following his father's death, he was also appointed to the Edah HaChareidis rabbinical court. In 1967[2] he became a regular member of the court, a position he held for over 40 years. In 1989 he was appointed Ravad (Rav Av Beit Din), and in 1996, Gaavad (Gaon Av Beit Din, or Chief Rabbi) of the Edah HaChareidis.[1] He was the seventh chief rabbi in that organization's history.[3] On a day that the court adjudicated a get (divorce) or chalitza (ceremony allowing a childless widow to remarry), he would fast.[2]
He was widely respected for his Torah knowledge, refined character, and caring personality.[1][2][8]
Death and legacy
Graves of Dushinsky (background) and his father (foreground) in the Shaare Zedek Cemetery (visitors put pebbles on Jewish graves to show the dead are not forgotten)[9]
Dushinsky had ill health during his final years and underwent several surgeries. In February 2003 his health declined further and he was hospitalized. He was unable to attend the wedding of his grandson, son of Rabbi Mordechai Yehuda, on March 25; he died the next morning at 3:15 am in the presence of family and close students.[1]
He was buried next to his father in the Shaare Zedek Cemetery in Jerusalem.[1][10] This cemetery had been opened as a temporary burial ground during the 1948 Arab-Israeli war and most of the graves had been moved to other, permanent cemeteries in the early 1950s.[11] The grave of his father, who had died in 1948, had not been moved.[11] Since the cemetery had long been closed to burials, Dushinsky paid a large amount to be buried next to his father.[2]
At the funeral, it was announced that his son, Yosef Tzvi, would succeed him as Grand Rabbi and head of the Dushinsky yeshiva.[1] Rabbi Yitzchok Tuvia Weiss succeeded him as chief rabbi of the Edah HaChareidis.[12]
His Torah writings were published under the title Toras Maharim.[2]
Rebbes of Dushinsky
Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky (1867–1948)
Rabbi Yisroel Moshe Dushinsky (1921–2003), son of Yosef Tzvi Dushinsky
Rabbi Yosef Tzvi Dushinsky, son of Yisroel Moshe Dushinsky ebay6170/214