בימי הגאונים נהגו לומר סליחות רק בעשרת ימי תשובה, וכך נהגו במרכזים הרוחניים בבבל; לעומתם, היו מקומות מעטים בהם נהגו לומר סליחות מתחילת חודש אלול. מנהג הגאונים היה לומר סליחות גם בימי ראש השנה ובשבת שובה.בתקופת הראשונים היו מנהגים שונים: חלק התחילו לומר מראש חודש אלול, חלק מיום ט"ו באלול, שהוא מחציתו של החודש, או מכ"ה באלול יום שבו על פי המסורת נברא העולם.בסוף תקופת הראשונים נתקבל המנהג בקהילות הספרדים וביהדות תימן לומר סליחות מתחילת חודש אלול וכן בעשרת ימי תשובה. בראש חודש אלול עצמו לא אומרים סליחות. ככל שמתקרבים לראש השנה, כך רבים יותר נזהרים לקום לסליחות, ויש המקפידים במיוחד בעשרת ימי תשובה.מנהג האשכנזים פולין, ספרד והחסידים, להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיספיקו לומר סליחות ארבעה ימים לפני ראש השנה. כלומר, אם ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת הסמוך לראש השנה. אבל אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת שלפני כן. המנהג לומר סליחות בראש השנה ובשבת שובה כמעט נתבטל לגמרי.מנהג יהודי איטליה להתחיל סליחות תמיד ביום ב' או ה' לפני ראש השנה. אם חל ראש השנה ביום שני בשבת, מתחילים בשני שלפניו. חל ר"ה בג' בשבת, מתחילים ביום ב' שבוע וחצי לפניו. חל ר"ה בה' בשבת, מתחילים בחמישי שלפניו. חל ר"ה בשבת, מתחילים ביום שני.כתב המחבר בריש הלכות ראש השנה (או"ח סי' תקפא ס"א) "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים". והרמ"א בהג"ה כתב: "ומנהג בני אשכנז אינו כן אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע כו'. ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ראש השנה". כלומר, האשכנזים נהגו להתחיל לומר סליחות בשבוע שחל בו ראש השנה או שבוע שלפני כן. ומכך שהרמ"א לא העיר על דברי המחבר שיש לומר סליחות עד יום הכיפורים, משמע שאף הוא ס"ל כן.בספר המנהיג (הל' ראש השנה סי' כג בדפ' מוה"ק עמ' שכט) כתב בטעם אמירת הסליחות בימים אלו: "ויש לי סמך למנהגם, מפני שעלה משה למרום בראש חודש אלול לקבל לוחות האחרונות וירד ביום הכיפורים ולכך הוקבע לדורות יום מחילה וסליחה שנאמר לו סלחתי כדבריך". וראה גם ספר שני לוחות הברית (ריש מסכת ראש השנה, עמוד הדין, פרק נר מצוה): "נהגו ישראל להתענות מראש חודש אלול עד יום הכיפורים שהם ימים שאומרים בהם סליחות ותחנונים". גם מדבריהם רואים שיש לומר סליחות במשך כל הימים שבין ראש חודש ליום הכיפורים.אמנם, מהר"י אבוהב בספרו מנורת המאור (נר חמישי, סי' רצ) הביא בשם רב האי גאון שעניין הסליחות הוא דוקא בעשרת ימי תשובה ולא בחודש אלול, וז"ל: "מנהגינו לומר תחנונים בהני עשרה יומי בלבד". גם הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ד) כתב ש"נהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום".כעין זה מצאנו גם בר"ן במסכת ראש השנה (דף ג, א מדפי הרי"ף ד"ה בראש השנה) שהמנהג "בברצלונה וגלילותיה להשכים באשמורת הבוקר בכ"ה באלול" לומר סליחות. ובהמשך דבריו מביא את מנהג גירונה שסברו ש"אין מקום לקום באשמורת בכ"ה באלול ולפיכך נהגו בגירונ"ה וגלילותיה שלא לקום עד ראש השנה". משמע שבגירונה נהגו לומר סליחות רק בעשרת ימי תשובה ולא בחודש אלול.נמצאנו למדים שגם אצל הספרדים לא היה מנהג ברור ומוחלט לגבי זמן אמירת הסליחות, ולא הכל אמרו את הסליחות מיד בראש חודש אלול כדעת המחבר